תַּחֲנוּן

n.[m.] only pl.abstr. supplication for favour;—abs. תַּחֲנוּנִים Pr 18:23 + 4 times; cstr. תַּחֲנוּנֵי Je 3:21; 2 Ch 6:21; sf. 1 s. תַּחֲנוּנַי ψ 28:2 etc., + 9 times sf.; also תַּחֲנוּנוֹתָ֑י ψ 86:6;— made to men: דִּבֶּר ת׳ (a poor man to the rich) Pr 18:23; ת׳ אֵל supplication unto (crocodile to man) Jb 40:27; elsewhere to God: ‖ תפלה ψ 143:1 Dn 9:3, 17; ת׳ אשׁר התפלל 2 Ch 6:21 (= תחנה 1 K 8:30); קוֹל ת׳ voice of supplication ψ 28:2, 6; 31:23; 86:6; 130:2; 140:7, also 116:2 (for קוֹלִי is old case-ending, and cstr. as 𝔊 𝔙 Che Bae al.); ‖ בְּכִי Je 31:9; בְּכִי ת׳ Je 3:21; רוח חן ות׳ Zc 12:10; אֲנַחְנוּ מַפִּילִים ת׳ לְפָנֶיךָ Dn 9:18 we are presenting our supplications before thee; בִּתְחִלַּת ת׳ Dn 9:23 at the beginning of thy supplication.